עיכוב בטיפול בבקשה לקבלת ייצוג משפטי אינו מהווה טעם למתן ארכה להגשת בר"ע

לפני בקשה  למתן ארכה להגשת בקשת רשות לערער.

1.        ההליך נסוב על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה אשר דחה את ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום לפיו התקבלה תביעת המשיבה לפינויו ממחסנים, חצר וחלק מנגרייה הסמוכים לכנסיית המשיבה בעכו. פסק הדין ניתן ביום 18.12.05 בהעדר הצדדים והומצא למבקש ביום 26.12.05. הבקשה שלפני הוגשה ביום 31.12.06. בבקשה נטען, כי עם  קבלת פסק הדין על ידי בא כוחו הקודם של המבקש, אשר מונה לייצגו מטעם הלשכה לסיוע משפטי, הועבר העתק ממנו ללשכה לסיוע משפטי על מנת שתשקול אפשרות להגשת בקשת רשות לערער. לטענת המבקש, בשל העומס הרב בעבודת הלשכה, נוצר עיכוב בטיפול בבקשה וכתב המינוי ניתן על ידה לבא כוחו הנוכחי רק ביום 7.12.06. עוד נטען בבקשה כי מצבו הרפואי של המבקש קשה ביותר וכי סיכויי ההליך טובים.

2.        המשיבה התנגדה לבקשה. בתגובתה נטען כי עיון באסמכתאות שצורפו לבקשה מעלה כי מצבו הרפואי של המבקש לא הצדיק את האיחור שחל בהגשת ההליך. כמו כן, לטענתה, האיחור בהגשת הבקשה הינו ניכר ביותר, ואילו בבקשה לא הובהר כלל מתי הומצא פסק דינו של בית משפט קמא למבקש ומתי פנה המבקש ללשכה לסיוע משפטי. עוד נטען כי הטענה לפיה הטיפול בפניית המבקש עוכבה משך תקופה כה ארוכה אינה סבירה. המשיבה הוסיפה וטענה כי סיכויי ההליך אינם טובים וכי התנהלות המבקש נגועה בחוסר תום לב.

3.        נוכח תגובת המשיבה, בהחלטתי מיום 1.3.07 התבקש המבקש להבהיר מתי הומצא לו פסק דינו של בית משפט קמא ומתי פנה ללשכה לסיוע משפטי בבקשה לבחינת זכאותו לסיוע מטעמם להגשת בקשת רשות לערער. מתגובת המבקש עולה כי פסק דינו של בית משפט קמא הומצא לו ביום 26.12.06 וכי הוא פנה ללשכה לסיוע משפטי ביום 23.1.06. לתגובה צורפו האסמכתאות הרלבנטיות. בהודעת המשיבה מיום 14.3.07 נטען כי נוכח מספר התיק הרשום על הבקשה שהופנתה ללשכה לסיוע המשפטי ובשים לב לכך שעל כתב המינוי צוין מספר אחר, ישנו חשש כי אין מדובר בבקשה הנוגעת לאותו הליך. כמו כן, המשיבה טענה כי לא הוכח שהבקשה אכן הוגשה ללשכה לסיוע משפטי, באיזה מועד, ומהן הסיבות בעטיין חל שיהוי כה כבד בטיפול בקשה. נוכח האמור, בהחלטתי מיום 22.3.07 התבקשה הבהרה מטעם הגורמים האחראים בלשכה לסיוע משפטי למחוזות חיפה והצפון בנוגע למועד פנייתו של המבקש ללשכה ולסיבות בעטיין מונה למבקש עורך דין רק כשנה לאחר מתן פסק הדין. בתגובת ראש הלשכה לסיוע משפטי, עו"ד יעל פלד-פלפל, הובהר כי המבקש אכן פנה אליהם ביום 23.1.06 בבקשה לקבל סיוע משפטי לצורך הגשת בקשת רשות לערער על פסק דינו של בית משפט קמא (ע"א 2726/02). באותו יום התקבל המבקש לראיון בלשכה וכי עם תום הראיון הומלץ על ידי עורכת הדין עמה נפגש כי תאושר לו בקשתו לייצוג משפטי. המלצה זו היתה כפופה לאישור נוסף. לאחר התייעצויות נוספות, נשלח למבקש ביום 30.5.06 מכתב המודיע לו על דחיית בקשתו לקבלת סיוע משפטי בשל העדר סיכוי משפטי והתיק נסגר. עו"ד פלפל-פלד מדגישה, כי מהלך עניינים זה, כלל לא היה בשליטת המבקש, והוא נוצר בשל התנהלות פנימית של הלשכה. ביום 30.11.06 פנה המבקש בפעם נוספת ללשכה באותו עניין וביום 3.12.06 התקבל לראיון אצל עורך דין מטעם הלשכה לאחר שנפתח תיק חדש בעניינו. במהלך הראיון הסתבר כי המבקש לא קיבל את מכתבה של הלשכה, אשר במסגרתו הודע לו על דחיית בקשתו, והוא סבר לתומו כי ענייניו בטיפול. מבדיקת התיק אכן עלה, כי המכתב הוחזר ללשכה על ידי הדואר ביום 25.6.06 בציון העובדה שהמכתב לא נדרש על ידי המבקש. במכתבה, מציינת עו"ד פלד-פלפל כי המבקש לא שינה את כתובתו. לאחר בדיקה נוספת והתייעצות, הוחלט בכל זאת שקיים סיכוי משפטי שהוא לבקשה ולפיכך ביום  7.12.06 הודפס כתב מינוי לבא כוחו הנוכחי של המבקש.  

4.        לאחר שעיינתי היטב בבקשה ובמכלול התגובות שלפני, כולל תגובת המשיבה מיום 30.4.07, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. שאלת קיומו של "טעם מיוחד" מבוססת על איזון בין שתי מגמות עיקריות. מגמה אחת הינה החשיבות הרבה שקיימת בהקפדה על קיום הליכים במועדם, המבוססת, בין היתר,  על אינטרס בעל דין שלא להיות מוטרד לאורך זמן רב או בלתי מוגבל, שעה שאין הוא יודע אימתי יידרש להשיב לערעור כנגד פסק דין בו זכה. מגמה שנייה, עניינה התחשבות באינטרסים אחרים שיש בהם כדי לאפשר סטייה מן המועדים הקבועים בדין (בש"א 9159/04 ניסן חקשורי נ' משה בובליל, תק-על 2004(4), 499). אכן, בפסיקה מוכר קיומו של טעם מיוחד במצב בו מתעכב הסדרת סיוע משפטי מקום בו בעל דין מעוניין בייצוג משפטי וזכאי לייצוג כזה והעיכוב בהסדרת הייצוג נובע מסיבות שאינן בשליטתו (ראו: בש"א 6708/00 יוסף אהרון נ' אהרון אמנון, פ"ד נד(4) 702; בש"א 5591/04 רונן יורם נ' כונס הנכסים הרשמי, תק-על 2004(2), 3265). אולם, בכל מקרה יש לבחון, לפי נסיבותיו המיוחדות, האם העיכוב בהסדרת הייצוג אכן נובע מטעמים שאינם בשליטת מבקש הסיוע והאם ראוי להעדיף את האינטרס של מבקש הארכה על פני האינטרס של המשיב לסופיות הדיון.

           במקרה דנן, דעתי היא, כי חרף תרומתה של הלשכה לסיוע משפטי לאיחור הרב שחל בהגשת הבקשה שלפני, ראוי להעדיף בענייננו את האינטרס של המשיבה לסופיות הדיון על פני האינטרס של המבקש להביא את עניינו בפני ערכאת ערעור שנייה. מסקנתי מושתת על מספר טעמים מצטברים. ראשית, מדובר בענייננו באיחור של כמעט שנה בהגשת ההליך, אשר במהלכה לא עודכנה כלל המשיבה בנוגע לכוונת המבקש להגיש הליך ערעורי על פסק דינו של בית משפט קמא. ככול שמשך האיחור הוא רב יותר, כך גובר בהתאמה כובד הטעמים הנדרשים על מנת להיעתר לבקשה, שכן חלוף הזמן מעצים את אינטרס בעל הדין שכנד ואינטרס הציבור לסופיות ההליכים (ראו: בש"א 6404/04 יוסף לוי נ' מדינת ישראל, תק-על 2004(3), 3303; בש"א 8203/99 זלץ דניאל נ' טפחות - בנק למשכנתאות, תק-על 2000(1), 294). בהקשר זה חשוב לציין כי מתגובת המשיבה מיום  30.4.07 הובהר שבהסתמך על פסק הדין נשוא ההליך שבכותרת פונה המבקש ביום 10.1.07 מהמקרקעין נשוא המחלוקת. שנית, כפי שהובהר במכתבה של עו"ד פלפל-פלד, בתחילה הוחלט על ידי הלשכה שלא להיעתר לבקשת המבקש ומכתב ברוח זו נשלח לו, אולם המבקש לא טרח להוציאו מהדואר. במצב דברים זה, אין ספק כי למבקש חלק לא מבוטל בעיכוב שחל בטיפול הנוסף בבקשתו. יצוין, כי בבקשה שהוגשה לפני, לא טרח המבקש לפרוש את מלוא התשתית העובדתית בעניין זה ואף לא הובהר על ידו מדוע נמנע מלהוציא את המכתב מהדואר. שלישית, יש לייחס משקל אף לכך שהמבקש ישב בחיבוק ידיים זמן רב ופנה שוב ללשכה לסיוע משפטי רק בחודש נובמבר. איני מתעלמת מכך שהמבקש אינו מיוצג, והוא פעל בהתאם להוראות הלשכה. אולם אף הפונה ללשכת הסיוע אינו פטור מלברר מה עלה בגורל בקשתו לאחר חלוף זמן סביר.  רביעית, עיון בחומר המצוי בתיק מעלה כי על פני הדברים אין ההליך מגלה עילה לקיומו של דיון בגלגול שלישי במידה המצדיקה היעתרות לבקשה. אדגיש, כי ההליך אינו נסוב על פינויו של המבקש מביתו, אלא משטח מקרקעין אשר כולל מחסנים, חצר ונגרייה, ובהעדר הבהרה לגבי טיב השימוש שעשה המבקש בנכסים אלה, לא הוכח לפני כי דחיית הבקשה תגרום למבקש עוול המצדיק את קבלתה באיחור כה ניכר. עוד אוסיף, כי לא השתכנעתי שמצבו הבריאותי של המבקש מצדיק מתן ארכה כה ניכרת להגשת ההליך. מהחומר שלפני עולה כי המבקש היה כשיר דיו על מנת לטפל בבקשתו לקבלת ייצוג משפטי מהלשכה לסיוע משפטי וכן להיפגש עם עורכי דין מטעמה, ובמצב דברים זה, היה באפשרותו אף להגיש בקשה למתן ארכה בתוך פרק זמן סביר.

התוצאה היא, שהבקשה נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ב בסיוון תשס"ז (29.5.2007).                                   

                                                                          שושנה ליבוביץ

                                                                                ר ש מ ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    טו

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: